כמה עדכונים נבחרים מדעיים משבוע הרצאות בליסבון ה EASD – כנס הסוכרת האירופאי
רופאים יכולים להיכנס ללינק של דוקטורסאונלי בהם סיכמנו כמה רופאים מהארץ נקודות חשובות מהשטח.
https://doctorsonly.co.il/2017/09/129656/
לטובת קהל מתעניין שאינו יכול להיכנס לאתר מובאים חלק מהדברים לפה
**
דאפגליפלוזין (פורקסיגה) שניתן בסוכרתיים טייפ 1 הוריד המוגלובין מסוכרר בחצי אחוז, הוריד 3 ק"ג, הפחית צריכת אינסולין ב 10% בקרב חוליי סוכרת טייפ 1 . וזה ללא מחיר של יותר היפוגלימיות או קטואצידוזיס . היו יותר ארועים של פטרות וגינליות שלא גרמו להפסקת הטיפול
**
נתונים ממחקרים שונים הראה בטיחות וסבלות של אמפוגלפלוזין (ז'רדיאנס ) בקרב חולי סוכרת סוג 2 עם אי ספקת כליות דרגה 3-4. ללא עלייה במספר אמפוטציות . הנתונים מעודדים אומנם יש להיות זהירים בקרב חולים עם אי ספיקת כליות בדרגה מתקדמת.
**
בנוסף לעיכוב SGLT2, גם לעיכוב SGLT1 אפקט היפוגליקמי במיוחד פוסט פרנדאילי, שכן עיקר הרצפטורים שלו נמצאים במערכת העיכול, יש הגיון בשילוב ביניהם. גם למעכב של SGLT1 השפעה מיטיבה על המשקל ועל לחץ הדם, וכן גורם לעלייה ברמות ה-GLP1.
בשל האפקט של sglt1 במעי נשקל הטיפול גם לסוכרת type 1 וגם במקרים של ירידה בתפקוד כלייתי.
**
מחקר ה DEVOTE כידוע הדגים פחות היפוגליקמיות חמורות עם אינסולין טרגלודק לעומת לנטוס באיזון גליקמי זהה
מחקר ה – HAT הדגים, ששיעור ההיפוגליקמיה היה גבוה יותר בחלק הפרוספקטיבי מאשר בחלקו הרטקוספקטיבי. אנו למדים מכך על נטייה לתת דיווח של חולים על היפוגליקמיות. עצם נוכחות היפוגליקמיות פוגע בהענות החולה לטיפול ואף מפריע לרופא לטפל עד ליעד המטרה.
באנליזות של מחקר הדיבוט נמצא שיש קשר בין וריאביליות של גלוקוז בין יום ליום לבין הפיגליקמיה קשה לתמוה מכל סיבה
**
טיפול בלירגלוטייד( ויקטוזה ) בסוכרת סוג 1 במטופלים במשאבת אינסולין: מטרת המחקר בדיקת תועלת ובטיחות לירגלוטייד 1.8 במטופלים סוכרת סוג 1 על משאבה עם bmi מעל 25 והמוגלובין מסוכרר מעל 7.5. מטרות: ירידה בהמוגלובין מסוכרר, ירידה בכמות אינסולין. 22 מטופלים מול 22 פלצבו.
תוצאות: ירידה ב 0.6 אחוז בהמוגלובין מסוכרר, ירידה במשקל. היפוגליקמיה זהה בשתי הקבוצות. ללא היפוגליקמיות חמורות. מינון אינסולין – ביום ירידה בכמות אבל לא בכמות הכללית הן אינסולין בזלי והן בבולוסים. ירידה במשקל 7.3 ק"ג. אין הבדל בלחץ דם סיסטולי.
תופעות לוואי יש ביותר מ 5 אחוז במערכת העיכול . ללא קטואצידוזיס.
**
סימגלוטייד הוא ה GLP1 הפומי הראשון שנמצא כעת במחקר פייז 3. וכיוון שכך חשוב להבין את השפעת התזונה על ספיגתו והפרמודינמיקה שלו. התרופה נבדקה בצום ולאחר אוכל. מסקנת המחקר הייתה שיש ליטול התרופה בצום, ולשתות/לאכול רק כעבור חצי שעה כדי למקסם פרמודינמיקת התרופה.
מחקרי זמן אמיתי לא הראו שטיפול מבוסס אינקרטינים מעלה שכיחות פנקראטיטיס באופן מובהק סטטיסטית.
**
הסתיים מחקר ace שהחל לפני 9 שנים ובדק כ-6,000 סינים עם טרום סוכרת ומחלת לב איסכמית, שמחציתם טופלו באקרבוז. התרופה לא הראתה כל יתרון קרדיווסקולארי, כפי שסברו החוקרים מהנתונים של המחקר הישן stop niddm. יחד עם זאת הוכח כי על כל 43 חולים טרום סוכרתיים באחד נמנעה סוכרת גלויה.
**
סוכרת סוג 2, bmi והקשר לממאירות: סוגי הממאירות אצל נשים וגברים די דומה. העדויות עקיפות ולא ישירות.
ירידה של סיכון לסרטן אצל נשים אחרי ניתוח בריאטרי – לא נראו אצל גברים. רואים את הירידה בסיכון אחרי כ-5 שנים (הגיוני- כי התפתחות ממאירות לוקחת זמן) בהקשר עם סוכרת סוג 2
תיאורטית אפשר לומר שתרופות המשפיעות על משקל כנראה משפיעות על ממאירות. כמובן אין עבודות כאלה כרגע.
**
מחקר CVD real אשר השווה הופעת אי ספיקת לב חדשה או חוזרת (all heart failure events) הראה בקרב 158,477 חולי סוכרת סוג 2 אשר טופלו
ב-SGLT2 inhibitor לעומת קבוצות טיפול אחרות ירידה משמעותית בקבוצה שקיבלה SGL2 inhibitors. התוצאות היו זהות בכל המדינות למרות השוני בטיפול בקבוצת זו דבר אשר מצביע על class effect
?
**
לראשונה מחקר הוכיח שאינסולין 338 פומי בזאלי יעיל לאיזון גליקמי בקרב חולי סוכרת טייפ 2 שלא מאוזנים עם תרופות פומיות ונאיבים לאינסולין (בהשוואה לגלרג'ין) ואף בטוח מבחינת תופעות לוואי בכלל ומבחינת אירועי היפוגליקמיה בפרט.
**
אירועי היפוגליקמיה חוזרים בתדרות גבוהה ובהפרשי זמן קצרים (שעות) מלווים לרוב בפחות סימנים וסימפטומים, דבר אשר מחייב אותנו להיות ערים לסוגיה זו במיוחד בקרב חולים עם סוכרת ארוכת שנים. . ההסתמנויות השונות של היפוגלקמיה בגילאים שונים (בעיות התנהגות בילדים, טשטוש ראיה בלבול קל או חוסר יציבות בקשישים וכד'). הסתמנויות שונות בין אנשים שונים ואפילו הסתמנות שונה בארועי היפוגלקמיה שונים באותו האדם. חשיבות ההבנה שבד"כ לא מדובר "בחוסר מודעות להיפוגלקמיה" אלא בירידה במודעות להיפוגלקמיה, שמתייחסת למעשה לאיחור בזיהוי הסימנים הראשוניים של היפוגלקמיה.
**
אמפגליפלוזין מפחיתה תמותה כפי שהוצג במחקר האמפה רג. הסיבה לכך לא נאוצה בשינויים בערכי ה HBA1C בשינויים ב לחצי דם,ובשינויים ב LDL –C, שכן גם לאחר תקנונם נמצא שיש ירידה בתמותה באנליזות של המחקר, כך שהמכניזם בו התרופה מפחיתה תמותה טרם ידוע.
**
הסיבה למחקרים נפרדים בקרב אוכלוסייה יפנית היא השונות הפתופיזיולוגית של המחלה בהשוואה לאוכלוסייה מערבית. הסוכרת בקרב יפנים מתאפיינת בפחות עמידות לאינסולין אך ביותר שחיקה של תאי הביתא בלבלב, בהשוואה לאוכלוסייה מערבית. ולכן אנו רואים במחקרי פיתוח של תרופות חדשות זרועות מחקר נפרדות עבור אוכלוסייה יפנית. היום הוצג מחקר שהוכיח יעילות ודורביליות בטיפול של קאנאגליפלוזין ואינסולין בקרב אוכלוסייה יפנית עם סוכרת טייפ 2.
**
הקשר בין סטיאטוהפטיטיס להפרעת תפקוד לבבית דיאסטולית בחולי סוכרת סוג 2. ככל שהשמנת הכבד עולה כך גם הפגיעה הדיאסטולית.
**
הדוריישיון 8 הוא המחקר הראשון שבדק שילוב של GLP1 AND SGLT2I
(השילוב בפרקטיקה מקובל ונפוץ בקרב דיאבטולוגים). השילוב היה בין dapagliflozin ו-exenatide חד שבועי. המחקר כלל חולים סוכרת עם פרופיל קלאסי, לרבות השמנת יתר בלתי מאוזנים. השינוי ב-A1C היה גבוה יותר בשילוב בין שתי התרופות בצורה מובהקת סטטיסטית. השינויים שנראו בשבוע 28 נמשכו גם בשבוע 52. 44% הגיעו לאיזון גליקמי בשבוע 28. היעילות נכונה גם לגבי גלוקוז בצום וגם לגבי רמות גלוקוז פוסט פרנדיאלי וכן בירידה במשקל של 3.6 קילו וכן ירידה בערכי לחץ דם סיסטולי. השילוב נמצא בטוח.
**
בעבודות בבעלי חיים, בעיקר במכרסמים, יש עדות נפרופרוטקיבית למטפורמין במודלים שונים של פגיעה כליתית, כולל מודלים של סוכרת מסוג 1 ו-2. ההשפעה כנראה להפחתת נזק אוקסידטיבי, הפחתת דלקת, ויותר אוטופגיה טובלורית. יש צורך גם במחקרים קלינים.
**
ההשפעה האנטי דלקתית של GLP1Rc agonists קרוב לוודאי משחקת תפקיד בתועלת הקרדיווסקולרית
**
במחקר הלידר ההשפעה החיובית על cvs outcome לא היתה קשורה להפחחת הארעות הפוגלקמיות קשות, לירידה בהמוגלובין a1c, פחות שימוש באינסולין או סולפנילאוראה בקבוצת הטיפול לעומת פלצבו.
ההשפעה הפוטנטית יותר של סמגלוטייד חד שבועי על המשקל אולי קשורה להשפעה נרחבת יותר במח לעומת לרגלוטייד, לפי עדות במחקרים על עכברים.
